“אנחנו שברי חרוזים”: שירת ארז ביטון בין מזרח למערב
חנן חבר
שירת ארז ביטון, כפי שמצאה את ביטויה כבר מספרו הראשון, מנחה מרוקאית מ-1976, סימנה פריצת דרך בספרות העברית. נקודת המוצא של פריצת הדרך של ביטון – שהופיע כאב המייסד של השירה המזרחית בישראל – היא ההגירה מצפון אפריקה. המאמר מתחקה על עיצובה הספרותי של טראומת ההגירה בשירתו של ביטון. ביטון יוצא נגד ניסיונות הסגירה והביות של טראומת ההגירה ומפתח עמדה ביקורתית כלפי ההגמוניה האשכנזית. בכך הוא מפתח קול שירי שניצב מול הריבונות הישראלית, המתייחסת אליו בנרטיב שלה כאל יהודי-ערבי המודר ממנה. כדי שעדותו תתקבל, ביטון היה זקוק לכך שתיסדקנה החומות שהציב הסובייקט האוניברסלי השליט של הריבונות הישראלית – חומות ששמרו על יציבות זהותו אל מול העדות על הטראומה של המהגר המזרחי. החומות האלה, שמחקו את ערביותו של המהגר המזרחי, לא העניקו לו מקום ולכן גם לא אפשרו להאזין לעדות על הטראומה שלו. הדרך של ביטון לקיים בעת ובעונה אחת הן את החיבור והן את ההפרדה של המקף בצירוף יהודי-ערבי היא להמליץ למזרחי לנקוט דרך של העמדת פנים, וזאת לצד לשון ההתרסה הבוטה שלו. ביטון סבור שהכישלון המזרחי לחדור את חומות שירת הריבונות הישראלית הוא כישלון מובנה מראש, מעצם הניסיון לקיים זהות קוהרנטית ויציבה, ואולם הוא מציע להפוך את הכישלון הזה לעמדת יתרון, שתתבסס על העמדת פנים.
הגלישה הזאת מעבר ל”אחר”, העודפות הזאת, שהיא מעיקרו של תהליך החיקוי של האשכנזי, היא שיוצרת אפקט ביקורתי. ביטון למעשה ממליץ לקוראו: הֱיֵה אתה, המזרחי, כמו האשכנזי, אבל לא לגמרי כמוהו, ובכך תערער את הסובייקט שלו ואת סמכותו. פעולת הדחייה מעניקה את הזמן הדרוש להתמודדות עם הטראומה. האמביוולנטיות של המימיקרי שעליה כתב הומי באבא לא רק שוברת את השיח, אלא עוברת תמורה לכלל אי-ודאות, שמקבעת את הסובייקט הקולוניאלי, הריבוני והמדכא כבעל נוכחות חלקית בלבד. במילים אחרות, היא חותרת תחתיו ואינה מאפשרת לו להיות בעל הסמכות, כלומר להיות הסובייקט הריבוני הראוי והשליט.
ארז ביטון משכתב את הסטריאוטיפ המזרחי, ובכך הוא מערער לא רק על לכידותו העצמית אלא גם על לכידות זהותם של המדכאים המשתמשים בסטריאוטיפ, שבאמצעותו הוא חותר תחתם. ביטון, שממליץ לחקות את האשכנזי, מחקה למעשה גם את המזרחי וחושף בכך את המבנה החיקויי של שירתו – מבנה שבאמצעותו הוא מבליט את היעדרו של מקור יציב ואת הקונטינגנטיות של כל הזהויות האתניות בישראל.