Michelle Tusan

Investigations of the Armenian Genocide began as soon as news of the mass killings reached Great Britain in May 1915. The 1916 publication in Britain of The Treatment of the Armenians in the Ottoman Empire as a Parliamentary Blue Book by Viscount James Bryce provided compelling and verifiable evidence of the systematic elimination of the Armenian population of the Ottoman Empire. Today the Blue Book is largely forgotten as a documentary and historical source on the massacres. This article situates the Blue Book in its historical context, arguing that its publication provided the foundation for the evidentiary standard by which the act of genocide is corroborated and judged by the international community. The uses and abuses of the Blue Book at the time by the British government and the humanitarian movement in making the case for genocide reveal the problematic legacy of the first efforts to catalog and document what the Allies labeled during World War I as “crimes against humanity.”
Keywords: James Bryce, Blue Book, Armenia, Armenian Question, Armenian Genocide, British History, Political Discourse

הספר הכחול של ג’יימס ברייס כעדות
מישל טוסן

החקירות בדבר השואה הארמנית החלו כבר במאי 1915, עם הגיען של העדויות הראשונות לבריטניה. כשנה לאחר מכן פרסם הפרלמנט הבריטי ספר רשמי שכותרתו היחס לארמנים באימפריה העות’מאנית, והוא זכה לכינוי “הספר הכחול” בשל צבע כריכתו. בספר, שנכתב ונערך בידי הוויקונט ג’יימס ברייס (בשותפות עם ארנולד טוינבי), לוקטו עדויות מגוונות ומהימנות על אודות ההשמדה השיטתית של האוכלוסייה הארמנית ברחבי האימפריה העות’מאנית. ואולם ברבות השנים נשכח תפקידו של הספר הכחול כקובץ עדויות היסטורי ומשפטי. מאמר זה מנתח את ההקשר ההיסטורי שבו חובר הספר הכחול. הטענה המרכזית במאמר היא שהספר השתית עבור הקהילייה הבין-לאומית סטנדרט חדש לאימות ולשיפוט של מעשי רצח עם, בהתבסס על עדויות. מהמאמר עולה המורשת הבעייתית של המאמץ הראשון בהיסטוריה לאסוף עדויות על אודות “פשעים נגד האנושות” ולקטלגם: מצד אחד הספר נוצל בידי הממשלה הבריטית לצורכי תעמולה, ומצד שני בעקבות הספר נשמעו לראשונה קולות הומניטריים שקראו להכרה ברצח עם.

Bir Kanıt olarak James Bryce’ın Mavi Kitabı
Michelle Tusan

Ermeni Soykırımı ile ilgili soruşturmalar, Mayıs 1915’te katliamlarla ilgili ilk haber Britanya’ya ulaşır ulaşmaz başlamıştır. 1916’da İngiliz Parlamentosunun Mavi Kitap serisinde yayınlanan Vikont James Bryce’ın hazırladığı Osmanlı İmparatorluğu’nda Ermenilere Yönelik Muamele, Osmanlı İmparatorluğu’nun Ermeni nüfusu sistematik olarak yok etmesinin kuvvetli ve ispatlanabilir delillerini sunmaktadır. Günümüzde Mavi Kitap’ın katliamlar üzerine belgesel niteliğinde, tarihi bir kaynak olduğu büyük oranda unutulmuştur. Bu makale, yayınlanmasıyla uluslararası camiada soykırımın bir eylem olarak nasıl kanıtlarla doğrulanması ve değerlendirilmesi gerektiğini belirleyen kanıtsal standartların oluşturulmasında Mavi Kitabın öncü olduğunu öne sürerek, Mavi Kitabı tarihi bağlamda bir yere oturtur. İngiliz hükümetinin Mavi Kitabı o dönemde nasıl kullandığı ve suiistimal ettiğinin incelenmesi soykırım çalışmalarına örnek teşkil etmesi açısından Birinci Dünya Savaşı sırasında Müttefik Devletlerin neyi “insanlık suçu” olarak tanımladıklarının ilk kez kataloglanmasının ve belgelendirilmesinin sorunlu mirasını açığa çıkartır.