The Long Shadow of Max Weber: The Notion of Transcendence and the Spirit of Mystical Islam

Salman Bashier

In this article I argue that Max Weber’s analysis of the reasons behind Islam’s failure to convert its sophisticated notion of transcendence into the order of rationalization that was initiated, according to him, in Protestantism, is based on a flawed conception of the implications of this notion for the Islamic mystical tradition, whose greatest representative is Muhyddin Ibn al-ʿArabi (d.1240). I discuss three distinguished scholars’ visions of Islam: Muhammad al-Jabiri, Ahmet Davutoğlu, and Richard Khuri on the background of Max Weber’s analysis of the sociopolitical history of Islamic civilization. I attempt to show that Jabiri’s negative view and Davutoğlu’s indifferent view of Ibn al-ʿArabi’s mystical philosophy precluded them from overcoming Weber’s implicit influence on their thought. Despite their limitations, Khuri’s highly appreciative view of the Islamic mystical tradition in general and Ibn al-Arabi’s unique notion of transcendence in particular, are major steps beyond Jabiri’s and Davutoğlu’s conceptions of Islam, which may be considered Weber’s mirror images, and towards an appreciation of the spirit of its intellectual history.

צלו הארוך של מקס ובר: מושג הטרנסצנדנטיה ורוח האסלאם המיסטי

סלמאן בשיר

במאמר זה טוען בשיר כי ניתוחו של מקס ובר לסיבות שבגינן לא צלחו ניסיונותיו של האסלאם להמיר את מושג הטרנסצנדנטיה המתוחכם שלו תהליך של רציונליזציה ששורשיו נעוצים בפרוטסטנטיות מבוסס על ראייה פגומה של השלכותיו של רעיון הטרנסצנדנטיה על המסורת המיסטית האסלאמית, שנציגה הגדול ביותר הוא מוחידין אבן אל-עראבי (1165–1240). בשיר דן בתפיסת האסלאם בעיני שלושה חוקרים דגולים בני זמננו – מוחמד אל-ג’בירי, אחמט דווטוגלו וריצ’רד חורי – על רקע ניתוחו של ובר את ההיסטוריה הסוציו-פוליטית של הציוויליזציה האסלאמית. בשיר טוען כי עמדתו השלילית של ג’בירי ואדישותו של דווטוגלו כלפי הפילוסופיה המיסטית של אבן אל-עראבי הקשו עליהם להתגבר על השפעתו של ובר בעיצוב הגותם. אשר לחורי, טוען בשיר, הערכתו הרבה למסורת המיסטית האסלאמית בכלל ולתפיסת הטרנסצנדנטיה הייחודית של אבן אל-ערבי בפרט, למרות מגבלותיה, היא התקדמות ניכרת יחסית לתפיסות האסלאם אצל ג’בירי ודווטוגלו, שאפשר לראות בהן דימויי מראה של השקפתו של ובר.

Max Weber’in Uzun Gölgesi: Aşkınlık kavramı ve Tasavvufi İslam’ın Ruhu

Salman Bashier

Max Weber İslam’ın oldukça karmaşık olan aşkınlık kavramının aklileştirilmesindeki  başarısızlığının arkasındaki nedenlerin Protestanlık’la başladığını iddia ediyor. Bu makalede, Weber’in bu analizinin tasavvufi İslam geleneğini ve bu geleneğin en büyük temsilcilerinden biri Muhiddin Ibn al-Arabi’nin (d. 1240) aşkınlık kavramını yanlış anlamasından kaynaklandiğini tartışıyorum. Bu makalede üç seçkin akademisyenin İslami tasavvurunu Max Weber’in İslam medeniyetinin sosyo-politik tarih analizi zemininde tartışıyorum: Muhammed al-Jabiri, Ahmet Davutoğlu ve Richard Khuri. Jabiri’nin İbn al-Arabi’nin tasavvuf felsefesine karşı olumsuz görüşü ve Davutoğlu’nun bu felsefeyi farklı yorumu Weber’in onların düşüncelerine içkin etkisini aşamadıklarını gösterir. Tüm kısıtlamalarına rağmen, Khuri’nin genel olarak İslami tasavvuf fikrini ve özel olarak İbn al Arabi’nin eşsiz aşkınlık kavramını takdir eden bakış açısı, Weber’ın yansıması olan Jabiri’nin ve Davutoğlu’nun İslami anlayışlarının ötesine geçen ve İslami düşünce tarihinin özünü takdir eden önemli adımlardır.