אתיקה, אסתטיקה וזהויות לבנטיניות בקולנוע המצרי

דבורה סטאר

הסרטים המצריים משנות השלושים ועד שנות החמישים של המאה העשרים שיקפו את שונותן של ערי מצרים. המאמר טוען כי בתקופה זו התחוללה בקולנוע המצרי תמורה מרומזת אך לא בלתי מורגשת בסמיוטיקה של האחר – משפה לבנטינית לתבנית של זהות אתנו-דתית. ניתוח הסרטים Salamah fi khayr (“סלאמה בסדר”) al-‘Izz badhala (”“Mistreated by Affluence), שיצאו לאקרנים ב-1937, מגלה את מה שהמחברת מזהה כ”דפוס לבנטיני”: אתיקה של דו-קיום, שפה חזותית של הכלה וייצוג של זהות כדבר נזיל ומשתנה. ב”קומדיות אתניות” בתר-מלחמתיות כמו Fatima wa-Marika wa-Rashil (“פטימה, מריקה ורחל”, 1949) Hasan wa-Murqus wa-Kohayn (“חסאן, מרקוס וכהן”, 1954) ממשיך הקולנוע המצרי לראות בשונות המצרית דבר מובן מאליו. עם זאת, כפי שמראה מאמר זה, המאפיינים שהגדירו את הקולנוע הלבנטיני – אתיקה, אסתטיקה וזהות נזילה – אינם נוכחים בו עוד. כל הסרטים שהמאמר עוסק בהם מתייחסים אל הזהות האתנו-דתית והלאומית כפרפורמנס. עם זאת, הערכים המיוחסים לנטילה של זהות זרה באמצעות משחק תפקידים, זהויות בדויות ומוביליות מעמדית פתאומית ומבלבלת עוברים עם הזמן שינויים דקים, אם כי משמעותיים.

Maskeli Balo ve Milli İmajların Performansı: Mısır Sinemasında Levanten Etiği, Estetiği ve Kimlikleri

Deborah Starr

Mısır filmleri 1930lardan 1950lere kadar Mısır’ın şehirlerinin çeşitliliğini yansıtırdı. Makale Mısır sinemasında bu dönemde ortaya çıkan başkalığın semiyotiğindeki – Levanten deyiminden daha az değişken olan etnik-dinsel kimliğin inşasına doğru- ince ama fark edilir değişimi tartışır. İkisi de 1937’de gösterime giren Salamah fi khayr [Salama is fine] ve al-^cIzz badhala [Mistreated by Affluence] yazarın “Levanten” deyişi ile ne kastettiğini ortaya koyan filmlerdir. Bu filmler bir arada var olmanın etiği, kaynaşmanın görsel dilini açıkça ifade eder ve akışkan ve değişken bir kimlik anlayışını temsil eder. Fatimahwa-Marikawa-Rashil [Fatma, Marika, and Rachel], (1949) ve Hasanwa-Murquswa-Kohayn [Hasan, Marcus and Cohen], (1954) gibi savaş sonrası “etnik komediler” Mısırlıların çeşitliliğini doğal bir unsur olarak sunmaya devam eder. Ancak bu makalede gösterildiği gibi, Levanten sinemayı tanımlayan özellikler –etik, estetik ve kimliğin akışkanlığı- artık mevcut değildir. Tartışılan tüm filmler, etnik-dinsel ve milli kimliği bir performans olarak işler. Ancak bununla birlikte, rol yapma, farzedilmiş kimlikler, yani sınıflar arası geçişler aracılığıyla gülünç bir şekilde sahte ve ya tahmini bir kimliğin onaylanışına atfedilen değerler zamanla ciddi bir şekilde değişir.

Bu makale“Levanten sineması” ve “etnik komediler” terimlerinin saptanmasında eski Mısır sinema geleneğinden yaralanarak, bir arada yaşam bağlamını yeniden inşa eden 2008 yapımı Hasan wa-Murqus [Hassan and Marcus] filmini bir dönüm noktası olarak ele alır.